ערב מוריד הטל | משובים - 12.02.2020

לדורית לרמן
אי המטמון
כל אדם הוא אי בפני עצמו, ובכל אחד ואחד טמונים מטמונים, חלקם רדומים, חלקם ידועים וחלקם נסתרים בלא מודע.
הסדנה המונחה של דורית לרמן מתייחדת בכך שהיא מייצרת חוויה המעירה לחיים יכולות משלושת החלקים המתאחדים ומייצרים חדוות יצירה, לצד תחושת בית מתחם המאפשר להתעלות מעל שגרת היום יום ולהתחבר לכמיהה לרוחניות הקיימת בנו כבני אנוש על משקל ״שירת העשבים״. ״לכל עשב ועשב ניגון משלו״. לכל אדם ואדם מטמון משלו שחדר הסדנה מאפשר לגלותו.
באומרי דברים אלו אינני שוללת את הקנית הידע הספרותי הפורמלי המוקנה בסדנה, כמו גם טיפים לשיפור הכתיבה, אולם ״רק על עצמי לספר ידעתי". לו אלמנט זה לבדו היה שולט בכיפה, אני לא הייתי מוצאת את מקומי שכן ענינים אלו מוכרים לי, לא משום שתורת הספרות על רבדיה השונים מוכרת לי על בוריה, אך כאמור אינני דרדקית בשטח זה.
אני ממוגנטת מהמנחה, קבוצת הסדנאים והאווירה היחודית שלא לומר החד פעמית,
אישיותה של מנחה מהווה השראה כשלעצמה. היא חמה, קורנת מאירה ומכילה את כולם.
משרה שיתוף פעולה בין הסדנאים המוציאים לאור את פניהם היפות ומעודדים האחד את השני, וזאת גם כשקיימת ביקורת, הביקורת לטעמי מהווה ביקורת בונה ומצמיחה את הצמחייה האנושית בקורס, בין אם אדם כותב שירה, סיפורת דרמה, מסה ואפילו הגיגים בודדים. לכל הז׳אנרים יש מקום ואף אם מדובר
בשמיעה קשובה, ניתנים כלים למודעות והכרה עצמית וליישומים לחיים שמחוץ לסדנה.
אינני אוהבת להרבות בשבחים, אולם אני מדגישה, אני עושה זאת רק כאשר מתקיימת הלימה בין השבחים לבין המציאות.
זו התרשמותי ואלו חוויותיי מהסדנה ואני לבטח עומדת מאחוריהם